פסק-דין בתיק ב"ל 46451-07-11

ערעור זה עניינו החלטת הועדה הרפואית (ילד נכה) מיום 30.5.11 אשר קבעה, כי המערערת אינה 

זכאית להיכנס לגדרי הגדרת ילדה נכה על פי התקנות.

רקע עובדתי

1.         המערערת ילידת שנת 98, סובלת ממחלת PKU. ועדת ערר מיום 18.2.08 קבעה כי המערערת זכאית לקצבת ילד נכה בשיעור של 50% לתקופה שעד ליום 31.12.10 וביום 30.12.10, שללה ועדה רפואית מדרג ראשון את המשך הזכאות בקובעה כי המערערת אינה נכנסת לגדר "ילד נכה".

המערערת ערערה לוועדה נשוא הערעור וערעורה נדחה.

2.         לטענת המערערת, הוועדה טעתה ביישום התקנות. לדבריה, יש להחיל בעניינה את תקנה 13 לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה) תש"ע - 2010 (להלן - " התקנות החדשות"), הקובעת כי ילד נכה הינו מי שערב יום התחולה ( 12.1.10) השתלמה לו גמלה לפי נוסח התקנות הישן (תקנות 98') ובלבד שטרם חלפו 48 חודשים מיום התחילה של התקנות החדשות. עוד טוענת המערערת, כי אין הבדל במצבה התפקודי כעת לבין מצבה בעת קביעת הוועדה מיום 18.2.08 אשר קבעה כי היא זכאית לגמלה.

            כמו כן, טוענת המערערת, כי העובדה שאין הבדל במצבה בין הבדיקות, מלמדת על כך בהכרח שמצבה החמיר וזאת בשל העובדה שככל שגילה מתקדם יותר ומצבה לא משתפר, הרי יש החמרה אובייקטיבית במצבה.

            המערערת הפנתה לכך שבפרוטוקול ישנם שני עמודים זהים, עמ' 4 סעיף 6 שבאחד העמודים נערכה התייחסות אך ורק לרכיב ההלבשה ואילו ברכיב השני קיים פירוט מלא ולא ברור האם הוועדה שיקללה את מלוא הממצאים עת נתנה החלטתה או רק את רכיב ההלבשה.

            לטענת המערערת, היה על הועדה לקחת בחשבון את מצבה הקוגניטיבי-שכלי של המערערת והשלכות מצב זה ביחס להפעלת שיקול דעתה בפעולות היומיומיות אליהן היא נדרשת ולא לבחון אך את האקט הטכני של הפעולה.

3.         לטענת המשיב, דין הערעור להידחות. לדבריו, הועדה פעלה בהתאם לחוק ולתקנות, שמעה את טענות המערערת ובאי כוחה, בדקה את המערערת והתרשמה מתפקודה - ולא עולה כל טעות משפטית בהחלטתה.

לעמדת המשיב, הועדה מדרג ראשון מיום 30.12.10 קבעה כי המערערת אינה עונה על הגדרת ילד נכה וכך גם קבעה הוועדה נשוא הערעור. לטענת המשיב, הוועדה הסבירה מדוע בעבר ניתנה זכאות וכיום הזכאות נשללה וזאת בין היתר בשל גילה של המערערת. המשיב טוען, כי אין מקום להתייחס לתקנה 13 לתקנות החדשות (המחילה את התקנות הישנות) מאחר ובעבר קיבלה המערערת קצבה זמנית ולא מדובר בזכאות לצמיתות ועל כן אין להחיל את התקנות הישנות אלא את התקנות החדשות משנת 2010.

הכרעה

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים, או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל, פד"ע לד 213).

5.         הוועדה נשוא הערעור התכנסה ביום 30.5.11, שמעה את המערערת ובא כוחה ורשמה בפרק ממצאי הבדיקה:-

"הוועדה עיינה בדו"ח בית הספר מ- 27/12/10 המצביע על מסורבלות וחוסר התארגנות. בית הספר מציין שהטיפול ברטלין משפר תפקודים אלה. דיווחים על מתחלקת במדרגות לפעמים ומקפיצה בצורה לא מסודרת כדור, חבל, כל אלה צוינו בבית ספר אך לא דווח על חבלה מיוחדת. מאידך דווח על ילדה חברותית מנומסת ובאופייה שקטה מופנמת וביישנית".

בפרק הממצאים כתבה הוועדה:-

"סף ניקוד המזכה וזאת חרף העובדה שהעניקה לה בגין נוכחות קבועה בהתאם לתקנות, שהיו תקפות בעבר, יש לציין לא מפתיע כי ילדים בתהליך ההתבגרות לומדים ומשתכללים במיומנות שבהם התקשו בהיותם צעירים יותר ועל כן שכיח ורווח שילדים שקיבלו בצעירותם זכאות בגין תלות, מפסיקים לזכות בזכאות זאת בהמשך. למותר לציין כי אין מקום להפעיל סעיף דרקוני של השגחה מתמדת לא בניסוחה הקודם ולא בניסוחה הנוכחי, אינה מסכנת עצמה או סביבתה בוודאי אינה חייבת בהשגחה צמודה ועל כן דוחה הוועדה את הערר".

6.         המערערת בסיכומיה הציגה טבלה ובה ערכה השוואה בין תוצאות הבדיקה בוועדה נשוא הערעור לבין הוועדה מיום 18.2.08. כך למשל בסעיף ניידות בבית כתבה הוועדה נשוא הערעור " כבני גילו" לעומת הוועדה מ- 2008 שם נכתב " עצמאית". בסעיף ה הלבשה נרשם בוועדה נשוא הערעור כי המערערת זקוקה לפיקוח ודירבון בעת ההלבשה והגדירה זאת  " כבני גילו" לעומת " זקוקה לסיוע מועט", בשנת 2008. בסעיף הרחצה כתבה הועדה, כי המערערת זקוקה לעזרה בויסות (מים חמים - י.א.ש.) וקבעה כי מדובר ב" זקוקה לסיוע מועט". בסעיף ההפרשות, אף שהועדה ציינה כי המערערת זקוקה לפיקוח ודירבון, דירגה את מצבה כ" כבני גילה" לעומת "סיוע מועט" בשנת 2008. ברכיב זה ציינה הועדה כי ניתן ניקוד במסגרת רכיב נוכחות קבועה.

הוועדה קבעה כפי שקבעה הוועדה הקודמת, כי המערערת זקוקה לנוכחות קבועה של הזולת, אך לא זקוקה לנוכחות מתמדת.